יש כונה שעל החתן לכוון בזמן שהוא מביא את הטבעת לכלה מתחת לחופה שהבן איש חי מזכיר: הטבעת כנגד "י", חמשת האצבעות של החתן כנגד "ה", האצבע המושטת של הכלה כמו "ו" ויש שחורטים את האות "ה" בטבעת או שחמשת האצבעות של היד של הכלה הם כנגד "ה" שמשלים שם השם.

ויש נוהגים בטבעת זהב ויש נוהגים בטבעת כסף. לזהב יותר ערך, אבל הוא דין –והכסף הוא ממידת הרחמים והחסד. וכן אותיות זהב הולכות ויורדות (ז=7, ה=5, ב=2) וכסף אותיות עולות (כ=20, ס=60, פ=80), והוא לסימן טוב שהזוג ילך ויתקדם בבנין ביתם.
ויש גם נוהגים על פי הזוהר בטבעת כסף שהיא עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ והוא לסימן טוב ומזל טוב שיולידו בנים ובנות זה מזה ביחוד כשר וקדוש, בקדושה ובטהרה.

מכל מקום הדבר היחד שכל הפוסקים מסכימים זה שלא יהיה בטבעת אבן –"שתהיה חלקה" בלשון השולחן ערוך.
לטבעת קידושין צריך להיות ערך ברור, ומכיוון שקשה לעמוד על ערך אמיתי של אבני חן, לא משבצים אבנים.
ומאותה סיבה לא כדאי לערבב מתכות או לצפות אותם.

ועכשיו בני הזוג יביאו את מנהגי ביתם והרצונות היפים שלהם ואז נוכל לגשת למלכת עיצוב הטבעת שכל כך ייחלתם לה...